תנ"ך על הפרק - שמות כה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמות כה

75 / 929
היום

הפרק

ציווי התרומה, תבנית הארון, תבנית הַשֻּׁלְחָן, תבנית המנורה

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת תִּהְיֶ֖יןָ הַטַּבָּעֹ֑ת לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא־בָ֖ם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃שְׁלֹשָׁ֣ה גְ֠בִעִים מְֽשֻׁקָּדִ֞ים בַּקָּנֶ֣ה הָאֶחָד֮ כַּפְתֹּ֣ר וָפֶרַח֒ וּשְׁלֹשָׁ֣ה גְבִעִ֗ים מְשֻׁקָּדִ֛ים בַּקָּנֶ֥ה הָאֶחָ֖ד כַּפְתֹּ֣ר וָפָ֑רַח כֵּ֚ן לְשֵׁ֣שֶׁת הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁקָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ׃וְכַפְתֹּ֡ר תַּחַת֩ שְׁנֵ֨י הַקָּנִ֜ים מִמֶּ֗נָּה וְכַפְתֹּר֙ תַּ֣חַת שְׁנֵ֤י הַקָּנִים֙ מִמֶּ֔נָּה וְכַפְתֹּ֕ר תַּחַת־שְׁנֵ֥י הַקָּנִ֖ים מִמֶּ֑נָּה לְשֵׁ֙שֶׁת֙ הַקָּנִ֔ים הַיֹּצְאִ֖ים מִן־הַמְּנֹרָֽה׃כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃וּמַלְקָחֶ֥יהָ וּמַחְתֹּתֶ֖יהָ זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ אֵ֥ת כָּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויקחו לי תרומה. אפשר לומר דרך הלציי דיש נדיב דמפריש מעשרו או נדבתו והוא מזומן אצלו וכשיבא עני או גבאי יתן לו משם והוא דרך נקל וטוב כידוע. והתורה הקדושה כוללת כל עצה ומדה טובה וכל מיני חכמה והנהגה דכלא בה. וזה רמז ויקחו לי תרומה יפרישו הפרשה בעת שדעתם מיושבת ולבם נכון. ובזה יהיה נקל מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי העני או הגבאי מה שכבר הפריש. א"נ אפשר במ"ש פ"ק דבתרא רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה ימצא צדקה אלא לומר לך כל הרודף צדקה הקב"ה ממציא לו מעות לעשות מהם צדקה וז"ש ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהוא רודף צדקה. והיה שכרו תקחו את תרומתי מכאן ואילך שאני ממציא לו מעות לעשות צדקה. א"נ אפשר לרמוז כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דאין עבירה מכבה צדקה כשם שאין עבירה מכבה תורה וגם אמרו רז"ל בש"ט שהקב"ה זורע המצות ונותן הפירות לבעליהם אף שמן הדין אינו חייב ליתן פירות כמו שהוכיח הרב מהר"ר יוסף דוד ז"ל וזה רמז ויקחו לי תרומה היא הצדקה כמ"ש רז"ל והמפרשים כלומר שהצדקה שעושים גונזים למעלה ודאי ובעה"ב לוקחים אותה ודאי שאין עבירה מכבה אותה וזה רמז מאת אותיות אמת שהיא התורה דשוה לתורה דמגנא ומצלא אף שעדיין לא עשאה אלא אשר ידבנו לבו לעתיד אגוני מגנא כמדת הקב"ה שהוא רואה הטובה שעתיד לעשות וזהו כל איש אשר ידבנו לבו לעתיד. ועוד תקחו את תרומתי רמז לפירות הגם דמן הדין הם שלי וזהו תרומתי. אני נותנם לכם וזהו תקחו את תרומתי. ובסגנון אחר אפשר לומר ויקחו לי תרומה תורה מ' כמ"ש המפרשים מאת אותיות אמת שהצדקה נקראת אמת כמ"ש בתנא דבי אליהו. רמז דתורה וצדקה כחדא שריין דאין עבירה מכבה אותם והם גנוזים לעולם הבא. ועוד רמז דעל ידי הצדקה מיחד קודשא בריך הוא כמ"ש רבינו האר"י ז"ל וזה רמז ויקחו לי תרומה שהיא הצדקה ליחד קבה"ו וזה רמז מאת גימטריא אילת שהוא השכינה כל יסוד. ולפי פשוטו אפשר לרמוז כי תרומה אותיות המותר על דרך מן המותר בפיך שהצדקה צריך לעשותה מנכסיו שהרויח במשפט וביושר ולא מגזל ועושק וזש"ה בצדקה תכונני אך רחקי מעושק וכו'. ואפשר לרמוז במ"ש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם ס"ת תרומה לרמוז דאחר שבאה ליד הגזבר אין לשנותה כי תרומה לקחו ותרומה תהיה: ותכלת וארגמן. הקשה הרב הגדול מהר"ם בן חביב ז"ל בשו"ת גנת ורדים א"ח כלל ב' סימן ט"ז דתכלת הוא מדם חלזון שהוא דג טמא ע"ש באורך. ואני בעניי תירצתי ובאתי לכלל ישו"ב על פי דבריו על שפ"ת הנח"ל ע"ש באורך. ושוב ראיתי בשו"ת בשמים ראש סימן רמ"ד דמשם מוכח דחלזון טהור עיין בדבריו היטב. אבני שה"ם אותיות משה דהענן הביאם לאהל משה כמ"ש ר' בחיי ז"ל. [ובהשמטות כסא רחמים ובקונטרס רוח חיים דרוש טו"ב הארכתי בזה בס"ד]: ארון עצי שטים. אמרו רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וזה רמז ארון שבו תורה היא מקל שטן בגימטריא עצי שטים שע"י התורה מכניעו כמש"ה ושבט לגיו כסילים. גם אפשר ארון שזכו לזה בזכות אברהם יצחק ישראל אבותינו הקדושים שס"ת מקל גימטריא עצי ובזכותם זכינו לתורה ולכל טובה. ור"ת אברהם יצחק ישראל בגימטריא אהיה שהתורה נתנה מבריאה דאהיה רומז לאימא והיא מקננא בכרסיא. ואותיות ראשונות של חמשה חומשי תורה בגימטריא אהיה שהוא מספר ר"ת אברהם יצחק ישראל: ועשית שנים כרובים. קשה איך שלמה הע"ה עשה שני כרובים אחרים עצי שמן מונחים על הקרקע זה בצד זה י"ל בנבואה הכל מיד ה' עליו השכיל והכל ברוח הקדש אשר עמו ועכ"ז קשה והלא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לדורות רק לשעה ונמצא בהגדת שמואל הקב"ה מסר מגלת בית המקדש למשה בעמידה שנאמר ואתה פה עמד עמדי ומסרה ליהושע ואם כן משה רבינו ע"ה ציוה כן וזה ירמוז כפל ועשה כרוב א' וכו' וכן רומז מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות אלמא אחרים יש וזהו אל הכפורת יהיו פני הכרובים של עץ ואחרים פניהם איש אל אחיו. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל: ועשית שלחן. למה נסמכה פרשת שלחן אצל ארון רמז למ"ש רז"ל שלשה שאכלו על שלחן א' ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' שלחן גימטריא למשיח כי כל כלי שרת שנגנזו וניטלו עתידים לחזור לימות המשיח. שלחן גימטריא משמח כלומר משמח אלהים שמברכין עליו ואנשים שאוכלים ושותים עליו. שלחן גימטריא זה שלום כי בזמן שמזונות מצויים בביתו של אדם יש שמחה יש שלום. רבינו אפרים ז"ל בפירוש כ"י. ואפשר לרמוז כי סעודות הרשות ומשתאות של שחוק וקלות ראש הם של סט"א וכן שלחן אותיות לנחש. ומ"ש הרב הנזכר שלחן גימטריא זה שלום מלבד מ"ש הרב ז"ל יש לרמוז כי שלחן היא מלכות וגימטריא זה שלום הוא יסוד והוא יחוד קבה"ו והירא את דבר ה' יהיו כל מעשיו לשם שמים ויראת ה' על פניו כי ז"ה השלח"ן אשר לפני ה': ועשית מנורת זהב טהור מקשה. מקש"ה גימטריא על משה. קנים יצאים גימטריא אלו סדרים. קנים ר"ת קדשים נשים ישועות מועד. כפתר. ר"ת כמה פירושים תשובות ראיות. רבינו אפרים בפירושו כ"י. ורבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל כתב ס' נעלם בפרשת מנורה אין סטן שולט במקום נר. ובנרות דזכריה נעלם ס"פ מבריחים שטן וסותמים פיו כמו ס' שהיא סתומה. ובשמות שבטים אין ס' לבד מיוסף שהוא שטנו של עשו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך